<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תק"ד(א)</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ומאי דכתב מר על מה שכתבתי אני [תוה"ב ב"ה ש"ד] דאפילו אליבא דר' אליעזר [ל"א ע"א] ביין לא סגי בחותם אחד אלא עד דאיכא מפתח וחותם וקולו של רבי אליעזר היינו דעביד מפתח וחותם כשני חותמות, ואמרת שתמה המתמיה למה לא סגי בחותם אחד ואמר במפתח או חותם קאמר (ואמרתי) [ואמרת] שאעמידך על כונתי. אומר אני שהתמה מן המתמיה דודאי עמד על ספרי וראה בעיניו כי מה שידע ידעתי אני והרחבתי הדברים בזה להראות פנים לזה ולזה מתוך הלכות מרובות מן הגמרא ומן הירושלמי, ואחר הכל הסכמתי לפסק זה מתוך ראיות מוכרחות ורבות ועוד מתלתא וארבעה קראי מהלכות פסוקות של רב יהודאי ומהלכות גדולות והרב אלפאסי, והנה בידך חבורי הארוך ידרוש הדורש מעל ספרי ויראנו. והנה רב דפסק כרבי אליעזר הוא ניהו דאמר [ל"ט ע"א] צריך חותם בתוך חותם, ומן הסתם אפילו ביד גוי קאמר ולא ביד ישראל משומד דוקא שהיה לו לפרש. ועוד דבירושלמי [פ"ב ה"ג] הביאו ההיא פלוגתא דרב ושמואל גבי פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן. ועוד ראיה גדולה שבגדולות יש מדתנן בפרק אין מעמידין [כ"ט ע"ב] אלו דברים אסורין ואסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה תחלתו יין ואקשינן פשיטא משום דאחמיץ פקע איסוריה מיניה ופריק רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ביד גוי לא בעי חותם בתוך חותם, אלמא חומץ הוא דלא בעי הא יין שלנו ביד גוים בעי חותם בתוך חותם, ואליבא דהלכתא קאמר דאי לא לימא לא צריכא אלא אליבא דרבנן וקמ"ל וכו', והרב אלפאסי הביאה בהלכות דאלמא אפילו לרבי אליעזר צריכא. וכל מה שיראה מתוך הלכה בהפך מזה כבר עמדתי עליו וסלקתי כל יתדות הדרכים.
<h2>דף לט.</h2>
ומאי דכתב מר על מה שכתבתי אני [תוה"ב ב"ה ש"ד] דאפילו אליבא דר' אליעזר [ל"א ע"א] ביין לא סגי בחותם אחד אלא עד דאיכא מפתח וחותם וקולו של רבי אליעזר היינו דעביד מפתח וחותם כשני חותמות, ואמרת שתמה המתמיה למה לא סגי בחותם אחד ואמר במפתח או חותם קאמר (ואמרתי) [ואמרת] שאעמידך על כונתי. אומר אני שהתמה מן המתמיה דודאי עמד על ספרי וראה בעיניו כי מה שידע ידעתי אני והרחבתי הדברים בזה להראות פנים לזה ולזה מתוך הלכות מרובות מן הגמרא ומן הירושלמי, ואחר הכל הסכמתי לפסק זה מתוך ראיות מוכרחות ורבות ועוד מתלתא וארבעה קראי מהלכות פסוקות של רב יהודאי ומהלכות גדולות והרב אלפאסי, והנה בידך חבורי הארוך ידרוש הדורש מעל ספרי ויראנו. והנה רב דפסק כרבי אליעזר הוא ניהו דאמר [ל"ט ע"א] צריך חותם בתוך חותם, ומן הסתם אפילו ביד גוי קאמר ולא ביד ישראל משומד דוקא שהיה לו לפרש. ועוד דבירושלמי [פ"ב ה"ג] הביאו ההיא פלוגתא דרב ושמואל גבי פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן. ועוד ראיה גדולה שבגדולות יש מדתנן בפרק אין מעמידין [כ"ט ע"ב] אלו דברים אסורין ואסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה תחלתו יין ואקשינן פשיטא משום דאחמיץ פקע איסוריה מיניה ופריק רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ביד גוי לא בעי חותם בתוך חותם, אלמא חומץ הוא דלא בעי הא יין שלנו ביד גוים בעי חותם בתוך חותם, ואליבא דהלכתא קאמר דאי לא לימא לא צריכא אלא אליבא דרבנן וקמ"ל וכו', והרב אלפאסי הביאה בהלכות דאלמא אפילו לרבי אליעזר צריכא. וכל מה שיראה מתוך הלכה בהפך מזה כבר עמדתי עליו וסלקתי כל יתדות הדרכים.
